פיית האש

איכר אירי אחד ישב בבקתה שלו בערב קר מאוד.
הרוחות נשבו, התריסים דפקו והגשם הדהד על הגג.
היה חם ונעים בביתו של האיכר.
האש באח חיממה את החדר וכלבו של האיכר שכב על שטיח לפני האש.
האיכר לגם תה מהספל החביב עליו.
למרות השלווה בחדר, האיכר לא הצליח להפסיק לחשוב על איש אחד, בבגדים בלויים ונעליים קרועות שראה מוקדם יותר ביער. האיש חיפש מקלות יבשים שיוכל להבעיר כדי להתחמם, אך היער כולו היה רטוב.

האיכר החל לדבר על האיש שראה, אולי הוא דיבר אל עצמו, ואולי אל כלבו.
צר היה לו שלא הציע לאיש עזרה. יכולתי אפילו לתת לו את המעיל שלי, אמר האיש. הרי אני חוזר הביתה.
האיכר החל לאסוף דברי מאכל, וקרשים מהערימה שליד האח והתכוון לצאת אל היער ולחפש את האיש.
הסערה הכתה בתריסים של הבקתה.

לפתע הופיעה מתוך האש פיה כתומה ובוהקת בעלת כנפיים גדולות וזוהרות.
האיכר הופתע מאוד. הוא ידע שהיער שחי לידו היה משכנן של פיות רבות, אך על פיה כזו, שנראית כמו להבה, לא שמע מעולם.
זו היתה הפעם הראשונה שפיית האש גילתה עצמה לבני אדם. היא עפה סביב לחדר, לקחה את הערימה שהכין האיכר עבור האיש, ופרחה אל היער דרך החלון הסגור.
הפיה מצאה את האיש, חיממה אותו מחומה, ונתנה לו את הדברים שהכין האיכר- כדי שידע שנגע לליבו של בן אנוש.

מאותו לילה בכל לילה קר יוצאת פיית האש מן הלהבות, משוטטת ביערות ובסמטאות, ומביאה מחומה לאילה שנותרו עם מעט מאוד.

An Irish farmer seat in his hut, by the forest, one very cold night.
The wind was blowing, and the storm was hard
The pouring rain slamming against the shutters, and the lightning shining through.
It was warm and cosy indoors,
The fire in the fireplace warming the house. and Jack, the farmers’ dog laying lazily by the fireplace.
The farmer was drinking tea from his favourite mug, and his teapot, the one he got from his grandmother for Christmas the year before she passed away, was nice and warm.

The farmer could not stop thinking of the man he saw earlier in the forest. His shoes were torn, his clouds were wet, and he was looking for logs to start a fire, but the forest was all wet.

I could have offered him my coat, said the farmer to himself. Or was it to Jack?
He started gathering logs from near the fireplace, a loaf of bread, and some potatoes, I’ll go and find the man said the farmer.
The wind banged against the door.
Suddenly appeared out of the fire a wonderful bright orange fairy, with big glaring wings.
The farmer was very surprised, because he knew of many fairies how lived in the forest, but none of them was known to be fire bright, with such big wings and bright sparks.
This was the first time the fire fairy appeared in the presence of human beings.

The fairy took the things the farmer had gathered and flew out through the closed window.
She found the man and warmed him with her heat. She gave him the things the farmer prepared for him, and so he knew some human has noticed his suffering and cared.

Every cold night ever since, the fire fairy comes out of the flames, and travels the forests and alleys to help the ones how need her most.